צוואה הינה מסמך בו מגדיר אדם לפי רצונו הבלעדי את היורשים לרכוש שיותיר אחריו ואת אופן חלוקת רכושו ונכסיו.
החוק מונה 4 דרכים בהם אדם יכול לערוך צוואה:
צוואה בכתב יד
סעיף 19 לחוק הירושה קובע כי צוואה בכתב יד חייבת להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה עצמו, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. צוואה זו אינה חייבת להיות מאומתת על ידי עדים. אמנם קבע המחוקק דרישות מחמירות באופן עריכת צוואה זו על מנת למנוע אי ספקות בדבר אמיתותה.
צוואה בעדים
סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי צוואה זו תעשה אף היא בכתב. אין חובה כי תעשה בכתב ידו של המצווה. המצווה חייב לחתום על הצוואה במעמד שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו והעדים יאשרו זאת בחתימה על הצוואה. העדים חייבים להיות למעלה מגיל 18 ושלא הוכרזו כפסולי דין בביהמ"ש.
צוואה בפני רשות
תעשה בפני שופט או רשם של ביהמ"ש המחוזי או השלום או בפני חבר בית הדין הדתי (רבני, שרעי, של העדה הדרוזית או הנוצרית). ניתן לעשות זאת הן באמירה בע"פ והן בהגשת דברי הצוואה בכתב. לעניין זה קבע המחוקק כי דין נוטריון כדין שופט.  
צוואה בעל פה
החוק קבע כי במצב זה הצוואה תעשה רק משכיב מרע ורק ע"י מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת מול המוות. סמיכות הזמן בין הצוואה ובין הפטירה אינה מעידה על שכיב מרע ויש צורך בתעודה רפואית. על מנת שהדברים ייחשבו כצוואה לפי החוק יש צורך בהתקיימות שני תנאים בסכנת המוות: תנאי אובייקטיבי של סכנת מוות ממשית ותנאי סובייקטיבי של תחושת המצווה כי הוא ניצב מול המוות. צוואה זו תעשה אף היא בפני שני עדים אם כי אין חובה ששני העדים יהיו נוכחים בעת ובעונה אחת בעשייתה.

צוואה