חשיבות גדולה, קיימת לעריכת הסכם ממון בין בני זוג טרם הנישואין באופן כללי, ובפרט כאשר מי מבני הזוג מחזיק או עתיד להחזיק זכויות בנחלה חקלאית. המציאות מלמדת כי הסכמה אשר ניתן לגבש בין בני הזוג טרם הנישואין, בקלות וללא כעסיםומשקעים, הופכת לכמעט בלתי אפשרית שעה שיחסי הצדדים עולים על שרטון.

הנחלה החקלאית, נבדלת מטבעה מנכסי מקרקעין אחרים בערך הרגשי הנלווה להחזקתה, ובעיקר בהיותה נכס מקרקעין שהינו נכס למגורים ומקור פרנסה כאחד. אופייה הייחודי של הנחלה החקלאית, מסרבל ומקשה שבעתיים על פירוק השיתוף שיצרובנחלה הצדדים במהלך הנישואין, לעיתים אפילו שלא באופן מפורש.

חוק יחסי ממון בין בני זוג
סעיפים 3-5 לחוק יחסי ממון, דנים ברכוש  של בני זוג, שלא עשו ביניהם הסכם ממון.
סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון קובע כי עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או הירושה בתקופת הנישואין. 
יחד עם זאת, ניתן שתיווצר שותפות בין בני הזוג בנכסים שלא נכללים בסל האיזון בהתאם להוראות סעיף 5(א)(1) לחוק !השיתוף בנכס יכול לקום מכח דינים אחרים, למשל עקב מתנה או הסכמה לשיתוף בין במפורש ובין על פי התנהגות (ראה למשל: רע"א 8671/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, ו- ע"א 7687 ששון נ' ששון, תק-על 2004 (4), 3450).

לאורך השנים, הכירה פסיקת בתי המשפט בישראל באפשרות להחיל את הדין הכללי לצד הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון וקבעה שאין מניעה להסיק על יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי. במקרה זה על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס, שלא רשום על שמו, ושהיה של בן הזוג האחר עוד לפני הנישואין, מוטל נטל השכנוע שהצדדים יצרו בנכס שותפות ובחלקים שווים.

פסיקת בתי המשפט מבחינה, בדרך כלל, בין נכס מקרקעין שהוא דירת מגורים. לגביה נדרש בן הזוג הטוען לשיתוף להוכחה מעטה, לבין נכס עסקי שהיה של בן הזוג לפני הנישואין, שלגביו נדרשות הוכחות בעלות משקל לגבי כוונת בעליו לשתף בו את בן זוגו (ראה למשל: ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3), 685, 690).

לצורך הכרעה בסוגיית השיתוף, נשען ביהמ"ש הישראלי על נתונים עובדתיים, כדוגמאת: היות הנישואין נישואים ראשונים או שניים, האם יש לבני הזוג ילדים משותפים, אורך הנישואין ואופי היחסים בין הצדדים. כאשר בנוגע למרכיב העסקי של הנכס –ביהמ"ש יבחן גם עד כמה הושבח העסק מאז נישואי הצדדים.
התוצאה של פרשנות משפטית זו, עשויה לעיתים להיות כואבת, כלכלית ורגשית, למי מבני הזוג שהחזיק בנחלה החקלאית עוד טרם הנישואין, וסבר כי די בכך שהנחלה רשומה על שמו בלבד בכדי להגן על זכויותיו. כך למשל  - בפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק  עמ (חי')316/05 – קבע ביהמ"ש כי לאשה יש מחצית הזכויות בבית המגורים בנחלה חקלאית הרשומה על שם הבעל בלבד, ובנוסף זכתה האשה לקבל מחצית מערך ההשבחה במשק החקלאי (המרכיב העסקי).

עריכת הסכם ממון טרם הנישואין
את הדילמה הניצבת בפני ביהמ"ש בסוגיה זו, כמו גם את הסבל והטרדה הנגרמים באופן בלתי נמנע לבני הזוג במהלך משבר גירושין – ניתן לחסוך על ידי עריכת הסכם ממון בין בני הזוג טרם נישואיהם ואף לאחריהם. כאשר המדובר בנחלה חקלאית, יש להקפיד כי ההסכם יערך בידי עורך דין שהינו בעל ידע הן בדיני המשפחה והן בדינים והנהלים הרלוונטיים לגבי הנחלה החקלאית.
הסכם ממון, אשר מסדיר את חלוקת הרכוש בין הצדדים במקרה של גירושין, יפתור מראש את כלל המחלוקות שפורצות בדרך כלל בנוגע לחלוקת הרכוש בכלל ולגבי הנחלה החקלאית בפרט, ויש בו בכדי להביא לפרידת הצדדים באופן מהיר וללא צורך בניהול הליכים משפטיים ממושכים, אמוציונאליים ומורטי עצבים, כאשר את הפרשנות המשפטית המורכבת – יחליפו הוראותיו הברורות של הסכם ממון.

על חשיבות עריכת הסכם ממון בנוגע לנחלה החקלאית טרם הנישואין