במקרים לא מעטים בהם נתקל משרדנו, נוקטות רשויות מקומיות בהליכי גביה מינהליים, לשם גביית חובות ארנונה אשר חלה בגינם התיישנות דיונית.  וכאן המקום לשאול:

 
א.מהו חוב שהתישן?
ב.הכיצד פועלת העיריה/המועצה בהליכים לגביית חוב ארנונה ללא צורך בהגשת תביעה לביהמ"ש? (מהו הליך גביה מינהלי)
ג. מה על האזרח לעשות כאשר ננקטים נגדו הליכים מינהליים לגביית חוב ארנונה שהתיישן?
במאמר שלהלן מצאתי לנכון ליתן מענה לשאלות הללו.
 
-החיוב בארנונה –
1.החיוב בארנונה כללית מוטל מכוחו של חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ב-1992 (להלן – חוק ההסדרים). על-פי הוראת סעיף 8(א) לחוק הנ"ל החבות המהותית בתשלום ארנונה מוטלת על המחזיק בנכס:
"מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בניין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס".נ
 
 
2."מחזיק" מוגדר בפקודת העיריות [נוסח חדש], התשכ"ד-1964 (להלן – פקודת העיריות),
כ"אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר... ".
3.הלכה פסוקה ע"י בתי המשפט בישראל היא, כי "מחזיק", לצורך החיוב בתשלום ארנונה, הנו "בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס", הכוונה היא כי המחזיק לצורך החובות והזכויות בפקודה ייחשב זה שהוא, במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ועל כן החובה לשלם – תחול עליו.
-מהו הליך גביה מינהלי –
 
4.בפני הרשות המקומית פתוחות שתי דרכי פעולה כאשר נישום לא משלם את הנדרש בשומת ארנונה. הדרך האחת היא הגשת תביעה אזרחית לביהמ"ש המוסמך (ראו: סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). הדרך השניה, הינה פניה להליכי גבייה מינהלים,באמצעות שני הסדרים מקבילים. ההסדר האחד הוא ההוראות הקבועות בפרק חמישה עשר לפקודת העיריות, וההסדר השני הקבוע בפקודת המיסים (גביה), אשר מאז יום 24.2.2000. חלה גם על גביית ארנונה כללית (שני ההליכים נקראים: "הליך הגביה המינהלי").
5.הליך הגביה המינהלי, מאפשר לרשות המקומית לפעול לגביית חוב ארנונה, באופן דומה להליכי הוצאה לפועל של חוב שניתן לגביו פסק דין של ביהמ"ש. למשל– להטיל עיקולים על חשבון הבנק של החייב, על רכבו הפרטי וכו'. אפשרות זו נועדה לאפשר לרשות המקומית לגבות את המיסים המגיעים לה בדרך מהירה ולחסוך עלויות וזמן הכרוכים בניהול הליכים בביהמ"ש.
-מהו חוב ארנונה שהתישן –
6.סעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתישנות") מורה כדלקמן:
"תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה טען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה".
7.חוק ההתיישנות קובע כי עילת תביעה מתיישנת כעבור 7 שנים מיום שנוצרה. כלומר – מי שיש לו עילה לתבוע אדם או רשות חייב לממש אותה בתוך 7 שנים, אלמלא כן ביהמ"ש לא יזדקק לה.  החוב עדין קיים אבל הנתבע יתגונן בפני בית המשפט בטענת התיישנות והתביעה תסולק על הסף.
-מה קורה כאשר נוקטים נגד האזרח הליך בגין חוב ארנונה שהתיישן –
8.מתעוררת בעיה, מכוון שהרשות המקומית יכולה לנקוט בהליכי גביה מינהלים, ללא צורך בהגשת תביעה לביהמ"ש ולכן האזרח חשוף ואין לו לכאורה אפשרות להתגונן בפני ביהמ"ש בטענת ההתישנות לפני שינתן נגדו פסק דין. מה עושים?
9.ביהמ"ש העליון הכיר בזכותו של נישום, הטוען להתישנות דיונית, להגיש להגנתו עתירה מינהלית כנגד הרשות על מנת לעשות שימוש בטענת סף זו. בזו הלשון קבע ביהמ"ש העליון ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת נסייר"):
"האם מבחינת תכליתו של מוסד ההתיישנות ישנו טעם טוב ליצור הבחנה הנעוצה בכך שהחוב נגבה באמצעי גבייה מינהליים? אני סבורה שהתשובה שלילית.
כל הרציונלים העומדים היסוד טענת ההתיישנות כוחם יפה כם כאשר מדובר בחוב הנתבע הליך גבייה מינהלי. הקושי של האזרח בשמירת ראיותיו והצורך שלו בוודאות תקציבית אינם מושפעים כהוא זה מהשאלה כיצד פועל הנושה לגביית חובו, גם השיקולים של ויתור ומחילה ושל אינטרס הציבור  באי העסקת מערכות השלטון בחובות ישנים, תקפים באותה מידה. על פני הדברים אין מקום להשאיר את האזרח חשוף בפני סיכון של תביעה ללא מגבלת זמן, אך בשל כך שמדובר בהליך שאינו נפתח בהגשת תובענה לביהמ"ש".
 
10.דוקטרינת השיהוי במשפט הציבורי, מחזקת אף היא את ההכרה ביכולתו של האזרח הנתבע ע"י רשות מינהלית לטעון טענת סף כבמקרה שלפנינו, כך למשל בפרשת נסייר נקבע כדלקמן:
"פתיחת הליך ע"י הרשות כנגד אזרח לצורך אכיפת חובה החלה עליו מכוח הדין – בין כספית ובין אחרת – עשויה להיתקל בטענת האזרח כי חלף זמן בלתי סביר מאז נתגבשה עילת התביעה בידי הרשות ועד לפתיחת ההליך, באופן ההופך את קיום ההליך מטעם הרשות לבלתי הוגן ובלתי ראוי כלפיו על פי מושגי המשפט הציבורי".
11.יתירה מכך,  פסיקת בתי המשפט כבר קבעה כי בעידן שלאחר חקיקת חוקי היסוד יש לפרש בצמצום את סמכות הרשות לנקוט בהליכי גבייה מינהליים, בנוסף נקבע כי דרישה לתשלום חוב אשר נוצר לפני יותר משבע שנים הינה דרישה החורגת ממתחם הסבירות, שבמסגרתו פועלת הרשות.
סיכומו של דבר הוא כי במקרה שבו חלה התיישנות דיונית חסומה דרכה של הרשות המקומית מלנקוט בהליכי גבייה מינהליים כנגד האזרח החייב. אולם על מנת להתגונן מפני הליכי גביה מינהליים לגביית חוב ארנונה שהתיישן, האזרח צריך להגיש עתירה מינהלית כנגד הרשות.

נקיטת הליכי גביה מינהלית של חובות ארנונה – מתי חוב הארנונה מתיישן? וכיצד האזרח יתגונן מפני הליך גביה מינהלי?